קודם כל אני רוצה להדגיש שלא ניתן להבין את החיים ואיך לשחק בחיים אם אינני יודעת מי אני ולמה אני כאן. אם אני מבינה שאני כאן להכיר את עצמי ולשחרר את עצמי, אוכל לעשות זאת רק דרך מגע עם אנשים. היחסים שלי עם אנשים משפיעים באופן ישיר על היחסים שלי עם עצמי. היחסים שלי עם עצמי משפיעים באופן ישיר על היחסים שלי עם הזולת. בין אם החוויה היא חיובית או שלילית, היחסים עם הסובב אותי חושפים בפניי את מי שאני והיכן אני נמצאת בהתפתחות שלי. התמודדות עם מגוון רחב של אנשים מאפשרת לי לזהות על מה אני צריכה לעבוד ולהמשיך להתפתח. ככל שהיחס שלי לעצמי משתפר, היחס שלי לאחרים ישתפר. אחד משפיע על השני. מכיוון שעיקר המטרה שאני בגוף אנושי כאן בכדור הארץ היא להכיר את עצמי ולהגשים את עצמי, אני חייבת להגיע למצב שאני נינוחה בכל חברה.

עכשיו, בנוגע לערך עצמי:

לכל אדם יש ערך בין אם הוא מכיר בכך או לא. כל נשמה שמקבלת הזדמנות לחיות בתוך גוף אנושי זכתה בו בזכות היותה שווה וראויה. אדם לא היה נולד אם לא היה ערך לקיומו. ההוכחה שיש לאדם ערך היא עצם קיומו! לכל אדם בעולם הזה יש תפקיד ויש ערך, בין אם הוא נחשב לבן אדם "טוב" או "רע", "מצליח" או "נכשל". כל נשמה היא חלק מהשלם וכולם בהתפתחות מתמדת. כל שלב בהתפתחות הוא מושלם כמו שהוא. משלמות זזים לעוד שלמות. לכל השיעורים שעוברים יש אותה חשיבות וכולם נחוצים. בזכות כל הנשמות הקיימות כולם לומדים ומתקדמים. אין שיעור מיותר ואין נשמה מיותרת במשחק החיים.

עליי לזכור שבמציאות האמיתית תמיד יש לי ערך. אני שווה וראויה לאהבה ואושר כמו כל אדם אחר בין אם אני מעריכה את עצמי או לא. רק האמונה השגויה שאיני שווה וראויה מונעת ממני לחיות בצורה נכונה שתורמת לי ולאחרים. האמונה השגויה הזאת מושרשת עמוק בתת ההכרה של כולם. היא זאת שמפריעה לי לחיות ולחוות את מלוא הפוטנציאל שלי. אז איך הגעתי למצב שאני מתנהגת כאילו איני שווה או ראויה? למה אני מתאמצת בהתמדה לעשות כל דבר שאני מאמינה יעלה את הערך שלי? התשובה היא שאם גדלתי בחברה שמאמינה שאין לה מספיק ערך וצריך לעבוד קשה בכדי להשיג ערך, אני אמצא את עצמי חיה כך. אפשר לומר שכמעט כל אדם מסתובב עם פנקס ציונים דמיוני שנמצא בעולם המחשבה שלו שם הוא מציין לעצמו מה מעלה ומה מוריד את הערך שלו או של זולתו. כולם תומכים בכולם לעשות זאת. מעט טורחים לבדוק אם זאת האמת באמת ואם זאת פעילות יעילה. להיות שונה מרוב האנשים זה נדיר, כי זה דורש אומץ ומאמץ.

יש הבדל בין ערך עצמי ובין הערכה לעצמי. אני חוזרת ואומרת ששום דבר ואף אדם לא יכולים להוסיף או לגרוע מערכי. נכון שאם אני חיה לפי עקרונות נכונים ועומדת במשמעת שקבעתי לעצמי, אני אעריך ואכבד את עצמי יותר מאשר כאשר אני לא עושה זאת. למרות שבמציאות האמיתית ערכי נשאר באותו מצב. אני אמורה להתאמץ לשפר את עצמי ואת איכות החיים שלי ושל הסביבה כי זה תורם לי, כי זה גורם לי הנאה. כדאי לי להתמקד במה שגורם לי אושר ולהיות עסוקה במה שמעניין אותי. אושר ושמחה הם המדד שאני עושה את הדבר הנכון בשבילי. מה שחשוב הוא שאני אשחק בהנאה ולא משנה מה המשחק שאני בוחרת לשחק ועם מי.

רדיפה אחר ערך עצמי מרחיקה אותי מהערכה עצמית ומסיחה את דעתי ממה שבאמת חשוב לעשות בחיים. אם אני רודפת ערך עצמי אני עושה זאת ללא הכרה, כי החברה דורשת זאת ממני. לדוגמא: אני משוכנעת שאם אשיג תפקיד שהחברה מחשיבה כתפקיד בעל ערך, הערך שלי יעלה. אבל החוויה היא הפוכה. לא רק שאני לא חווה יותר ערך עצמי מאשר חוויתי קודם לכן, אני אפילו מרגישה ריקנות. כי רק על ידי תעסוקה שגורמת לי הנאה ושמחה, אוכל להרגיש טוב עם עצמי והערכה עצמית. כאשר אני מנסה להוכיח שאני שווה וראויה, או מנסה להעלות את ערכי דרך פעולות מסויימות, אני רק מפסידה. למה לנסות להשיג ערך אם כבר יש לי ערך?

לסיכום, אינני חייבת לעשות דבר בכדי להיות ראויה ושווה, כי אני כבר ראויה ושווה, בין אם אני או אחרים מכירים בכך. כולם ראויים ושווים בפני אלוהים. לא משנה מה התפקיד שבן אדם משחק וכמה מעריצים ורכוש יש לו.