פרק א' - אהבה
נאמר שאהבה היא המהות שלי. אז איך זה שאני וכל מי שאני מכירה מרגישים חוסר אהבה? למה אני רודפת אחרי אהבה ואני מפחדת ממנה באותה מידה?
חוסר אהבה מתחיל מהילדות. אם לא קיבלתי אהבה אמיתית בהיותי ילדה, לא למדתי לתת אהבה לעצמי או לאחרים. לא רק שסבלתי מכך שלא נאהבתי ולא אהבתי,
גרוע מזה - הגעתי למסקנה שאני לא בסדר כמו שאני ולכן אני לא ראויה לקבל אהבה.
מאז אני מנסה להוכיח לעצמי ולאחרים בכל צורה אפשרית עד כמה אני טובה. כל כך חשוב לי לקבל אהבה מאחרים, שנעשיתי מומחית בניסיונות להרשים, לרצות ולמצוא חן, בתקווה שאולי אצליח לדלות ואפילו מעט אהבה.
כתוצאה מהשתדלות מתמדת זו, איבדתי את הטבעיות, היושר והספונטניות שהיו לי. הזנחתי את צרכי האישיים ופגעתי בעצמי ובאחרים. הכאב שהיה הלך והחמיר וחיזק בי את האמונה שאיני שווה הרבה, שאיני טובה ואיני ראויה לקבל אהבה ולהיות מאושרת.
אם אינני מאושרת למה שאתמוך באחרים להיות מאושרים?
אם אינני מאושרת מה יגרום לי לרצות לחיות?
אבל למרות השנאה והייאוש שתוקפים אותי מידי פעם, אני גוררת את עצמי לפה ולשם וממשיכה לקוות שאולי יום אחד אפגוש באדם שיעריך ויאהב אותי ואז אולי הערך העצמי שלי ישתפר. אבל גם כאשר אני נפגשת באדם שנראה לי שאוהב אותי, אני עדיין לא מסופקת.
למרות זאת אני לא מאבדת תקווה. אני ממשיכה להאמין שעם הזמן המצב ישתפר, אבל הדבר לא קורה. אז עולה בדעתי הרעיון שאולי אם יהיו לי ילדים הם יאהבו אותי ללא תנאי. אבל גם משם אני מתאכזבת, כי הילדים שלי מחפשים לקבל אהבה ממני ואני לא דוגמא לאהבה עצמית, אהבת אמת. ואני עדיין ממשיכה לחפש את האהבה שם, אצל אחרים. אולי אמצא אותה במקום עבודה? אולי בחברה אחרת? אני לא מפסיקה לחפש כי עדיין יש בי תקווה שמבין כל האנשים שאכיר אמצא מישהו שיכיר בערך שלי וייתן לי את המגיע לי. שוב ושוב אני מתאכזבת כאשר אני מגלה שרוב האנשים סביבי גם הם מחפשים לקבל אהבה מאחרים. כך נוצר מעגל קסמים שמביא לעוד יותר ייאוש ורחמים עצמיים, ואלה מורידים עוד יותר את הערך העצמי שלי ונותנים לי להרגיש שאני כשלון.
בכדי לשבור את מעגל הקסמים הזה עלי קודם כל לעצור את המרוץ, להתבונן ולבדוק מה אני עושה ולמה ולאן כל זה מביא אותי. שנית - אני חייבת להשלים עם העובדה שגדלתי ללא אהבה אמיתית. הורי לא היו לי לדוגמא איך צריך לאהוב. הם לא אהבו את עצמם ולא אפשרו לי לבטא את האהבה שלי אליהם.
השלב הבא הוא להבין שלא קיבלתי אהבה לא משום שלא הייתי ראויה לכך, אלא משום שאלה שגידלו אותי לא היו מסוגלים לתת לי אהבה שלא היתה להם.
רק כאשר אני מבינה נקודה חשובה זו, אני יכולה לסלוח להם. כאשר אני סולחת להם סליחה מלאה, אני מתחברת בחזרה לאהבה שאיבדתי כל זמן ששמרתי להם טינה. כאשר אני מתנסה באהבה לעצמי ואליהם, אני מבינה שהאהבה שאני נותנת מתוכי היא זאת שממלאה אותי ולא האהבה שאני מקבלת מחוץ לי. רק על ידי נתינת אהבה אני יכולה להרגיש אהבה.
איך אפשר להישאר מחוברת לאהבה כל הזמן?
ניתן להישאר מחוברת לאהבה ולאפשר לה לגדול בתוכי אם אני מבינה:
שאת התנסויותיי אני יוצרת דרך מחשבותיי.
שכל התנסות מהווה הזדמנות ללמוד, להתבטא ולאהוב.
שבאתי לכאן בכדי - ללמוד ללמוד, - ללמוד להתבטא, - ללמוד לאהוב.
שאני כמו כולם בתהליך מושלם. כולנו בדרך לאמת וכולנו עדיין לומדים.
כאשר אני מוכנה לקבל את מה שיש ולסלוח על מה שאין, אני מתחברת לעצמי ולעולם האהבה וכך אני יוצרת מרחב למצב האידיאלי ביותר שיכול להיות.